פסק-דין בתיק עת"מ 46669-07-10

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

בפני עתירה במסגרתה מתבקש ביהמ"ש לעניינים מנהליים לקבוע כי חובה של העותרת למשיבה בגין תשלום הוצאות סלילת כבישים ומדרכות התיישן וכי אין לנקוט בהליכי גביה כנגדה.

העותרת הינה עמותה הפועלת ללא מטרות רווח למען אוכלוסיית העיוורים ובעלי לקויי הראיה בישראל ומטרתה לקדם את יכולתו של העיוור לקראת עצמאות תפקודית והשתלבות מירבית בקהילה. העותרת הינה בעלים של מקרקעין בקרית חרושת שבקרית טבעון שבכוונתה להקצותם או את תמורתם לצרכי ציבור העיוורים. המקרקעין מצויים בסמוך לחוות מיכלי דלק ויעודם הינו שטח לתכנון בעתיד.

העותרת טוענת כי במהלך חודש אוגוסט 2002 התקבלה אצלה תזכורת בדבר תשלום אגרת כבישים ומדרכות הנושאת תאריך 7.8.2002. העותרת פנתה למשיבה במכתב בו העלתה טענותיה כנגד דרישת התשלום וביקשה פטור מתשלום האגרה לאור העובדה כי לא ניתן לעשות במקרקעין כל שימוש. המשיבה השיבה כי אין בסמכותה ליתן פטור מתשלום אגרה. בראשית חודש מרץ 2003 התקיימה פגישה בין העותרת לבין מנכ"ל המועצה, לאחריה פנתה העותרת למשיבה בבקשה לקבל פטור בנסיבות המקרה ולחילופין הנחה בתשלום. נטען כי פנית העותרת נותרה ללא מענה.

העותרת טוענת כי ביום 21.5.2007 פנתה למשיבה בדרישה לקבלת מידע תכנוני על פי סעיף 119א' לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה") וכבעלת המקרקעין ביקשה לקבל פרטים לעניין היטל הסלילה, לרבות מועד מתן ההחלטה על סלילת הכביש, מועד השלמת הסלילה, העתק מאישור המועצה ו/או משרד הפנים בדבר קבלת ההחלטה על סלילת הכביש ואופן חישוב ההיטל. ביום 4.6.2007 השיבה המשיבה לעותרת כי המקרקעין כלולים בתוכנית בניין עיר טב/62 וכי יעוד החלקה הינו שטח לתכנון בעתיד אשר לגביו תוכן תכנית מפורטת מגובשת. העותרת טוענת כי שבה וביקשה את הפרטים שפורטו במכתבה אך המשיבה לא טרחה להשיב. ביום 30.9.2007 התקבל בידי העותרת מכתבה של המשיבה לפיו נושא ההיטלים החלים על המקרקעין מועבר לטיפול גזבר המועצה. המשיבה הודיעה כי מאחר ויעוד המקרקעין הינו שטח לתכנון בעתיד, שאלת החיוב בהיטלי סלילה הועברה להכרעת גזבר המועצה.

העותרת טוענת כי משלא התקבלה בידיה כל תשובה מגזבר המועצה שבה ופנתה למשיבה אך כל פניותיה הושבו ריקם. רק ביום 29.3.2009 התקבל בידי העותרת מכתבה של המשיבה לפיו העותרת חויבה בהיטלי הסלילה על פי חוק העזר של המועצה וכי אין כל אפשרות לבטל או לדחות את התשלום. העותרת פנתה בעל פה לגזבר המועצה והוסכם בין הצדדים כי יחזרו לשוחח לאחר שכל צד יבדוק את השתלשלות העניינים בנושא. העותרת טוענת כי בעוד היא ממתינה לתשובת המשיבה התקבל בידיה מכתבה של המשיבה לפיו מאז שיחתם טרם השתנה דבר וכי חובה של העותרת הועבר לאכיפה באמצעות חברת גביה חיצונית. ביום 8.12.2009 פנתה העותרת למשיבה ופירטה את השתלשלות העניינים בנושא וביקשה מהמשיבה לבדוק את הנושא ולהשיב לכל שאלותיה במלואן. מכתב זה נותר ללא מענה. ביום 29.6.2010 התקבלה בידי העותרת דרישה לתשלום סך של 55,261.10 ש"ח בגין אגרת כבישים ומדרכות. ביום 30.6.2010 פנתה העותרת באמצעות ב"כ למשיבה בבקשה לבחון נסיבות מקרה זה ולהורות על מחיקת החוב ולחילופין לעכב את הליכי הגביה נגד העותרת עד לקבלת עמדתה הסופית של המשיבה ואולם המשיבה לא טרחה להשיב למכתב זה.

העותרת טוענת כי החוב התיישן וכי אין לנקוט כנגדה בהליכי גביה מנהליים. נטען כי המשיבה לא נקטה כלל בהליכים בניסיון לגבות את החוב הנטען והמתינה שנים רבות ללא כל מעש ואף התחמקה ממתן אסמכתאות ופרטים נוספים לידי העותרת וזאת בחוסר תום לב ובניגוד לחובות המוטלות על המשיבה כרשות ציבורית, תוך פגיעה קשה באינטרס ההסתמכות של העותרת. העותרת טוענת כי בנסיבות המקרה, כאשר המשיבה שקטה על שמריה ולא עשתה ניסיון לנקוט בהליכי גביה מנהליים במשך מספר שנים, הרי שהמשיבה מנועה מלנקוט בהליכי גביה לאחר תקופת ההתיישנות מחמת חוסר סבירות, מידתיות והגינות בהתנהלותה.

עוד טוענת העותרת כי בדרישת התשלום שנשלחה אליה נפלו פגמים מהותיים המאיינים את החוב הנטען, כגון העובדה שלא צוין מתי נסלל הכביש נשוא החיוב בהיטל ו/או מתי הוחל בביצוען של העבודות ו/או האם מדובר בחיוב בגין "נכס גובל" ו/או כיצד חושב החיוב בהיטל. נטען כי חרף בקשותיה החוזרות והנשנות של העותרת התחמקה המשיבה ממתן כל פרט בעניין היטל הסלילה. על כן, נטען כי עולה חשש כבד כי כלל לא התקבלה החלטה בדבר סלילתו של הכביש או שההחלטה שהתקבלה לא נעשתה כדין. העותרת טוענת כי העדרה של החלטת הרשות על סלילתו של הרחוב מאיינת חיוב בהיטל סלילה בגינו. עוד טוענת העותרת כי בדרישת התשלום שנשלחה לעותרת לא הוזכר הבסיס על פיו חושב היטל הסלילה וכי חובת הראיה כי חיוב העותרת נעשה ביחס להוצאות רובץ לפתחה של המשיבה.

העותרת טוענת עוד כי המשיבה סללה את הכביש בלא הרשאה חוקית לעשות כן, שכן על פי תוכנית בניין עיר טב/62 המאושרת מיום 11.9.1988 יעוד המקרקעין הינו שטח לתכנון בעתיד אשר לגביו תוכן תוכנית מפורטת ומגובשת. העותרת טוענת כי למיטב ידיעתה יעוד הכביש שנסלל הוא שטח רכבת שבו אסורה סלילתה של דרך. נטען כי בנסיבות בהן לא ניתן לסלול כביש במקרקעין על פי התב"ע וכאשר אין העותרת יכולה להנות כלל מהכביש שנסלל, אין מקום ליתן גושפנקא לחיוב המוטל בגין סלילת הכביש.

על כן, טוענת העותרת כי חובה למשיבה בגין אגרת כבישים ומדרכות התיישן וכי אין לנקוט בהליכי גביה כנגדה ולחילופין כי דרישת התשלום בטלה מעיקרא.

המשיבה טוענת כי פעלה באופן חוקי ותקין, בסבירות ובמועד הנכון. לטענת המשיבה, פעלה בהתאם לעקרון חוקיות המינהל ושאבה את הסמכות לפעולותיה מכוח הסמכה מפורשת בחוק, בצו המועצות המקומיות (א), תש"י - 1950 (להלן: "הצו") ובחוק העזר לקריית טבעון (סלילת כבישים), תשכ"ב - 1962 (להלן: "חוק העזר").

המשיבה טוענת כי אין זה סביר כי נישום לא ישלם את חובותיו לרשות המקומית בטענות כאלו ואחרות אשר לא התבררו בערכאות המיועדות לכך ולבסוף יפנה ויטען להתיישנות החוב. לטענת המשיבה, סלילתו של הכביש הושלמה בתאריך 8.1.2001 או בסמוך לכך. נטען כי דרישת החוב הראשונה יצאה ביום 26.9.2000, לקראת השלמת ביצוע הכביש והמדרכה, המכתב נשלח בדואר רשום והוחזר לשולח. בהמשך המשיבה שלחה הודעות ותזכורות אודות החוב הנטען לעותרת. נטען כי העותרת הגיבה לתזכורת שנשלחה ביום 7.8.02 ופנייתה של העותרת למשיבה מהווה הכרה של העותרת בקיומו של הליך ומהווה פעולה אשר קוטעת את ההתיישנות. כן נטען כי בקשת העותרת כי המשיבה תפטור אותה מתשלום ההיטל או לחילופין הנחה בתשלומו מהווה הודאה בזכות.

המשיבה טוענת כי התייחסה לפניות העותרת ולבקשותיה למתן פטור מהחיוב והשיבה כי אין בסמכותה ליתן פטור מתשלום היטל הסלילה. העותרת פנתה למשרד הפנים אך המשיבה לא קיבלה כל הוראה משר הפנים לבטל את החיוב. המשיבה טוענת כי נעתרה לבקשת העותרת לחלוקת תשלום החוב, אך העותרת לא ביצעה את המוסכם ולא שילמה. נטען כי יש לראות בשליחת דרישת תשלום כמפסיקה את מרוץ ההתיישנות וכי כאשר חייב מגיש בקשה להנחה הריהו מכיר בכך בחובו ויש בכך הודאה בזכות העירייה לתשלום, העוצרת את מרוץ ההתיישנות.

המשיבה טוענת עוד כי לא נפלו פגמים בדרישת החוב. הודעת התשלום נשלחה לעותרת ביום 26.9.2000 ובה הודעה כי העבודה בוצעה בחזית הנכס וכן פרטים הנוגעים לאופן החישוב: סך העלויות, סך מ"א גובל, אורך חזית הנכס הגובל. הודעת התשלום הראשונה נשלחה לכתובת הנכס ולא למשרדי העותרת, זאת בהתאם לסעיף 10 לחוק העזר הקובע כי ההודעה יכול שתשלח למענו הידוע לאחרונה של בעל הנכס או שתוצג על הנכס או שתפורסם בעיתונות. החל מיום 31.8.2001 נשלחו כל ההודעות לכתובתה של העותרת בירושלים. עוד טוענת המשיבה כי בהתאם להוראת סעיף 4(ב) לחוק העזר, הודעה בדבר ההחלטה על הסלילה נשלחה ביום 7.12.1998. המשיבה לא הצליחה לאתר את ההודעה שנשלחה לעותרת, בשל חלוף השנים, אך צירפה הודעה דומה שנשלחה לחייב אחר הסמוך לחלקתה של העותרת.

המשיבה טוענת כי לא התחמקה ממתן מענה לעותרת וכי לבקשת העותרת לקבל מידע תכנוני הפנתה את העותרת לתוכנית הרלבנטית, תב"ע טב/62, המפורסמת באתר האינטרנט של מנהל מקרקעי ישראל. באשר לפרטים לגבי הסלילה אלו הופיעו בהודעת התשלום שנשלחה לעותרת.

המשיבה טוענת כי אין בסיס לטענת העותרת כי הכביש נסלל בשטח רכבת. נטען כי הצו מסמיך את המועצה לחוקק חוקי עזר בתחומה וכי המשיבה אכן חוקקה את חוק העזר ופעלה לפיו. נטען כי כל פעולות המשיבה נעשו כהלכה, כי פעלה באופן חוקי ותקין, קיימה דיון נאות, שקלה את השיקולים הרלבנטיים ובחרה את האופציה הנמצאת במתחם הסבירות. נטען כי כנדרש בצו ובסעיף 4 לחוק העזר מליאת המועצה החליטה על ביצוע מדרכה והרחבת הכביש בישיבתה בתאריך 18.5.1997. כן נטען כי הודעה על ההחלטה נשלחה ביום 7.12.1998, כאמור לעיל. על כן, טוענת המשיבה כי אין ממש בטענות העותרת וכי המשיבה פעלה בהתאם לסמכות שניתנה לה בחוק וביצעה את הליך החיוב ונסיונות הגביה על פי דין. נטען כי העותרת הודתה בקיום החוב והליך הגביה לא התיישן. על כן, נטען כי יש לדחות את העתירה.

העותרת טוענת בתגובה לטענות המשיבה כי מאחר שהמשיבה לא עשתה ניסיון אמיתי לנקוט בהליכי גביה או בהגשת תביעה במשך שנים כה רבות ואף התחמקה ממתן פרטים אודות קיום החוב, מנועה המשיבה מלגבות את החוב לאחר תקופת ההתיישנות מחמת חוסר סבירות ולאור התנהלותה בעניין.

עוד טוענת העותרת כי המסמכים אליהם מפנה המשיבה לעניין הודאה בזכות המשיבה הינם מסמכים שנערכו לצרכי משא ומתן, אשר נכשל בסופו של יום לאור הסתייגות גזבר המועצה מההסדר שהוצע על ידי העותרת. על כן, אין לעשות שימוש במסמכים אלה כהודאת בעל דין.

העותרת טוענת גם כי החלקה אינה גובלת בכביש שנסלל ולטענתה אין כל עילה לחיוב החלקה הן בשל שוויה הנמוך והן בשל העובדה שאינה סמוכה לכביש שנסלל.